הכרעת דין בתיק ח"נ 3370-04-10

1.         בתאריך 25/11/09, בסמוך בשעה 10.17, החנה הנאשם את רכבו  בצמוד למדרכה ובמקביל לה,  ברח' קפלן בעכו, ליד בית מס' 6.

            לטענת  המאשימה, המקום  בו החנה הנאשם את רכבו הינו  "מקום חניה מוסדר", כהגדרתו בסעיף  1 לחוק עזר לעכו (העמדת רכב  וחנייתו), התשנ"א - 1990 (להלן: "חוק העזר"). מאחר והנאשם לא שילם  את אגרת החנייה, כמתחייב, לכאורה, מהוראות סעיף 12 לחוק העזר,  נרשם לו דו"ח מסוג "ברירת משפט". הנאשם לא שילם  את הקנס שצוין בדו"ח אלא הגיש בקשה להישפט, מכח הוראות סעיף  229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. לכן הוגש נגדו כתב האישום שבפניי, בו הוא מואשם  בביצוע עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר.

2.         בישיבת ההקראה הודה הנאשם כי החנה את רכבו במקום  ובמועד הנטענים בכתב האישום, אולם טען כי לא עבר את העבירה המיוחסת  לו בכתב האישום, שכן במקום בו החנה את  רכבו אין שלט המורה על כך שמדובר במקום חניה מוסדר.

3.         סעיף 3 (א)  לחוק העזר מסמיך את ראש עירית עכו (להלן: "ראש העיר"), או את  האדם שראש העיר העביר אליו את סמכויותיו לפי חוק העזר, "לקבוע  אזור כמקום חניה מוסדר  ולהסדיר את החנייה בו על ידי סדרן, או באמצעות כרטיסי חניה או מכשירים מכניים".

            סעיף 3 (ג) לחוק העזר מורה כי משנקבע מקום חניה מוסדר, עפ"י הוראת סעיף 3 (א)  לחוק העזר,  "... יסמנו ראש העיריה (או האדם שהוסמך  לכך על ידו - מ.א) בהתאם  להודעת התעבורה (קביעת  תמרורים), התש"ל  - 1970 ... או בתמרור אחר  המיועד לכך על פי פקודת התעבורה או התקנות שלפיה".

            מכח סמכותו הנ"ל של ראש העיר, נצבעו אבני השפה של המדרכה, שבשני צדדיו של רח' קפלן, בצבע כחול לסירוגין. משמעות הדבר  - כעולה  מהוראת תמרור ד' 20 להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל  - 1970, שהיתה בתוקף  במועד הרלבנטי  לכתב האישום שבפניי - כי בשני  צדדיו של רח' קפלן "החניה  מותרת על הכביש שליד אבני השפה באמצעות כרטיסי חניה או הסדר אחר שנקבע  לפי חוק עזר של רשות" (ההדגשה שלי - מ.א). במקרה שבפנינו "הרשות" הינה עירית עכו.

4.         בטרם אפרט  את טענות הצדדים ואכריע בהן, מן הראוי לציין את המצב העובדתי בשטח, שלגביו אין בעצם מחלוקת בין הצדדים.

א.         רח' קפלן בעכו הינו רח' דו סיטרי, ללא מוצא, ניצב לרח' יהושפט, שכיוונו ממזרח למערב.

            ב.         הכניסה לרח' קפלן הינה מרח' יהושפט.

ג.          בשני צדדיו של הרחוב יש מדרכה. אבני השפה  של המדרכה, בשני צדיי הרחוב, צבועות בצבע כחול לסירוגין.

ד.         על המדרכה, בכניסה לרחוב קפלן מרח' יהושפט, מצד ימין (הצד הצפוני), מוצב תמרור ג-1 (תמרור המודיע  כי במקום מותר לחנות) ומתחתיו תמרור  א-44 בנוסח כדלקמן: עירית עכו. אזור חניה מוסדר בתשלום. החנייה  באמצעות כרטיסי חנייה בלבד, אותם ניתן לרכוש במדחנים המוצבים באזור".

ה.         על המדרכה בצד שמאל  של הרחוב (הצד הדרומי), לא מוצב שום תמרור, לא בתחילת הרחוב ולא בסופו.

            ו.          בכניסה לרח' קפלן לא מוצב תמרור ג-4 (תמרור המודיע על דרך ללא מוצא).

5.         כאמור, טען הנאשם, בישיבת ההקראה, כי לא די בתמרור ד'-20 כדי להורות שמדובר במקום חניה מוסדר, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק העזר, אלא יש צורך בשלט המורה על כך שמדובר  במקום חניה מוסדר.

            בתגובה,  נטען ע"י ב"כ המאשימה, כי "תמרור זה (תמרור ד' - 20 - מ.א) מורה על חנייה מוסדרת  בתשלום וכי אין כל חובה שבדין להציב לצד  ובנוסף לתמרור כחול לבן, גם שלטי הודעה".

            סבורני שהצדק עם הנאשם. לא די בסימון אבני  השפה של המדרכה בצבע כחול לסירוגין כדי להורות  שמדובר במקום חניה מוסדר בתשלום. לשון התמרור  ברורה - סימון אבני השפה  בצבע כחול לסירוגין מלמד שמדובר  במקום בו החניה מותרת "באמצעות כרטיסי חניה או הסדר אחר שנקבע לפי חוק עזר של הרשות" (ההדגשה שלי - מ.א) וכיצד אמור נהג, המחנה את רכבו ליד המדרכה,  לדעת האם במקום בו הוא מחנה החניה מוסדרת באמצעות כרטיסי חנייה או על פי הסדר אחר, אם אין שום הודעה על כך?  הרי בהחלט יתכן שישנם מקומות בהם החנייה מותרת, ללא כל תשלום, או שחובת התשלום הינה רק בשעות מסוימות. אין ספק בעיני שגם עירית עכו -בניגוד לטענת באת כחה - היתה  מודעת לכך  שצריך להביא לידיעת הנהגים שהחניה  במקום הינה בתשלום, באמצעות כרטיסי חנייה בלבד והא ראיה שהיא הציבה בכניסה לרח' קפלן, על המדרכה, מצד ימין, תמרור ג' - 1 ומתחתיו תמרור א' - 44, המורה על כך.

            אגב, הודעת התעבורה  (קביעת תמרורים) תש"ל - 1970, בוטלה על ידי הודעת התעבורה  (קביעת לוח תמרורים), תשע"א - 2010, אליה צורף לוח תמרורים חדש. במקום תמרור  ד' - 20 ישנו כיום תמרור 817, שזו לשונו:

"אבני שפה צבועות לסירוגין בצבע כחול: החניה מותרת על הכביש שליד  אבני השפה או על המדרכה על פי  הוראת תמרור 439 או 626 או 627".

            תמרור 439 הינו תמרור שהחליף  את תמרור א' - 44, וזו לשונו: